פסק-דין בתיק בש"א 7915/05

           ערעור על החלטת הרשם (כב' הרשם י' מרזל) אשר דחה את בקשת המערערות לפטרן מהפקדת ערבון.

1.             המערערות הגישו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור אשר עניינה הוא פרשנות הסדר נושים שנכרת ביניהן ובין נושיהן. בקצירת האומר, טענת המערערות היא כי על פי פרשנותו הנכונה של ההסדר, ניתנה הסכמת הנושים להסמיך את בית המשפט להורות על דחיית מועד פרעון החובות; טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא, ונקבע כי הנושים נתנו הסכמתם לדחיית תשלום החובות לתקופה בת שנה אחת בלבד - תקופה אשר כבר תמה.

2.             גובה הערבון נקבע על סך של 25,000 ש"ח. המערערות ביקשו מן הרשם לפטרן מהחובה להפקיד את הערבון, ולחלופין - להורות על ערובה מתאימה אחרת. לטענתן, מצבן הכלכלי  אינו מאפשר להן לגייס את סכום הכסף הנדרש, שכן כל רכושן נרכש על ידי משיבה 7, חברה אשר בחרה להשקיע בהן. לעומתן, ניצבות המשיבות 1-4, הבנקים הנושים, ולהן ממון רב. עוד הוסיפו, כי סיכויי ההליך טובים.

           המשיבות (1-4) התנגדו לבקשה. הן חלקו על עמדתן של המערערות כי ידן אינה משגת לגייס את הסכום הנדרש. לטענתן, המערערות יכולות להעזר במשיבה 7 האמורה, היא החברה שהשקיעה בעסקיהן, וחברה נוספת - תכשיטי כפריס בע"מ - אשר היא בעלת שליטה במשיבה 7 ובעלת עניין בהליך ותוצאותיו. חברות אלו אינן חסרות אמצעים, ויש בידן לעזור למערערות לגייס את סכום הערבון הנדרש. עוד הוסיפו המשיבות כי הוצאות שנפסקו לטובתן בערכאה קמא טרם שולמו; וכי המערערות מטרידות, כלשונן, את המשיבות בהליכי סרק רבים אשר גורמים להן להוצאות רבות - ועל כן גדל הצורך בערבון.

3.             כב' הרשם דחה את הבקשה. נקבע, כי:

"...כעולה מן החומר שבפני, לא שולמו הוצאות בהליכים קודמים. יש, בה בעת, בידי המבקשות די על מנת לממן ייצוג משפטי. לבסוף, לא הובאו נתונים לגבי היכולת לגיוס העירבון מבעלי העניין בהליך, מר טאוב והחברות ממ"ש ותכשיטי כפריס בע"מ. מכאן שדין הבקשה להידחות".

           באשר לחלופה אותה הציעו המערערות, קבע הרשם:

"אין גם בידי להיעתר לבקשה החלופית לעניין הפקדת ערבות מצד החברות עצמן ומר טאוב. אין דין ערבות כדין עירבון, ומשלא הובהר המצב הכלכלי לאשורו, אין בחלופת העירבון המוצעת כדי לשמש כחלופת עירבון".

4.             על החלטה זו מונח הערעור שלפני. המערערות חוזרות לפני על הטיעונים אותם העלו לפני הרשם.

           דין הערעור להדחות. לא כל הטענות שהועלו מצריכות הכרעה.

5.        מקובלת עלי קביעת הרשם כי היה צורך בנסיבות הענין להביא נתונים בדבר יכולתם הכלכלית של בעלי עניין בהליך אשר עסקיהם קשורים בעסקי המערערות, ובכללם משיבים 7-8 וחברת  תכשיטי כפריס בע"מ. צורך זה גובר, כפי שציינה משיבה 1 בתגובתה לפני הרשם, לאור קביעת בית המשפט המחוזי כי מצבה הכלכלי של חברת תכשיטי כפריס בע"מ האמורה  אינו בכי רע כלל ועיקר. היה על המערערות להראות כי נעשו על ידיהן מאמצים סבירים לגייס את סכום הכסף הנדרש, והן לא הראו כן (והשוו  לעניין בן דוד ו-בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ הנזכרים). ועוד: המערערות טרם שלמו את ההוצאות שנפסקו בערכאה קמא, ואף לכך יש ליתן משקל (בש"א 2611/05 יערי נ' שמש (לא פורסם); וכן ראו בש"א 2126/02 בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ נ' יערן (לא פורסם); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)).

6.        אשר על כן, דין הערעור להידחות.

ניתן היום, ‏‏‏‏‏‏‏כ"ט תשרי, תשס"ו (1.11.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: